משחקים של פעם

במאמר הקודם כתבתי על כך שהשהייה בבית והשימוש המוגבר במסכים מביאים להצטברות של אנרגיה בגוף, אנרגיה שהילדים לא יודעים לפרק ואז הם עוברים להתנהגויות פחות רצויות.

אנחנו יכולים לתת מענה לאותה אנרגיה ובכלל לצורך למלא את הזמן הפנוי בכמה דרכים. אחת מהן היא יצירה עליה כתבתי במאמר הקודם והשנייה היא פעילות בתנועה. הכוונה כאן למשחקי תנועה מהנים, שאפשר לשחק בבית בבטחה ולהפיק מהם המון ערך התפתחותי. הם מוכרים בשם: משחקים של פעם, אבל הם מעולים גם היום (אני משלבת אותם בטיפולים ומשחקת בהם עם שחר וחברים שלו).

בסוף המאמר צירפתי קובץ מתנה: רשימת משחקים של פעם שתוכלו לקחת ממנה רעיונות. אבל במאמר הזה אני רוצה להתרכז במשחק אחד שאני אוהבת במיוחד ולהסביר את המשמעות ההתפתחותית של המשחק הזה ואיך אני מלמדת ילדים לשחק בו:

קפיצה על חבל.

למה זה משחק מעולה?

כי הוא מלמד את הגוף להתארגן. הרבה הורים פונים אליי כי הם מרגישים שלילדים שלהם קשה להתארגן ולתכנן פעולות יומיומיות כמו להיכנס למקלחת, לסדר תיק, להתלבש ואפילו לאכול. לפעולות אלה יש צד רגשי והתנהגותי אבל גם מוטורי. היכולת לתכנן ולהבין סדר פעולות קשור לתפקוד המוטורי. משחק כמו קפיצה על חבל מלמד את הילדים להתאים את הגוף שלהם לקצב חיצוני, לתאם בין חלקי הגוף השונים, להעריך מרחק וגובה ולווסת כוח. כל אלו חשובים ליכולת להתארגן לכל פעולה שהיא.

כי הוא משחק חברתי. זה משחק שיש בו תורות, קשר עין, תיאום בין שני משתתפים לפחות, שירים והוויה משותפת.

כי הוא משחק יצירתי. אפשר להמציא גרסאות שונות לשחק בו. לאלו מאיתנו שבגיל המתאים בטח זוכרים את "אני מזמינה אותך ליום הולדתי..." שבו מציינים את גיל יום ההולדת, באיזו שעה, כמה חברים מוזמנים וכמה מתנות להביא וכך יודעים כמה קפיצות לקפוץ בכל כניסה. אפשר לשחק "5-5", כלומר להיכנס לחמש קפיצות, לצאת ולחכות לחמישה סיבובים של החבל ולהיכנס לחמש קפיצות נוספות וכן הלאה. אלו שתי דוגמאות אבל אפשר להמציא גרסאות נוספות.

איך מלמדים לשחק בו?

אני מתחילה דרך המשחק "נחש בא". במשחק זה הילדים עומדים במעגל וההורה מסובב את החבל על הריצפה. כשהחבל מגיע לרגליים של הילדים הם קופצים מעליו. כך הם לומדים את הבסיס לקפיצה על חבל. מתאים מגיל שלוש בערך לילדים שהקפיצה שלהם מבוססת.

בשלב הבא אני קושרת את החבל לכיסא (בהנחה שאין מי שיסובב איתכם) ומסבירה לילדים שקופצים היכן לעמוד (קרוב לחבל ובמרכזו, עדיף עם הגב או צד הגוף לחבל) ומתי לקפוץ (כשהחבל מגיע לרגליים, גם אם בהתחלה הקפיצה מגיעה הרבה אחרי החבל). מתאים מגיל ארבע-חמש בערך.

קפיצה אחת היא הצלחה ולכן אל תבטלו אותה. אחרי מספר התנסויות של קפיצה אחת תבוא עוד אחת ברצף ולאט לאט יהיו מספר קפיצות ברצף.

הילדים אוהבים שסופרים להם וזה גם יוצר עבורם אתגר ומעודד לנסות שוב ושוב (אבל זכרו לשמור על אווירה של משחק וכיף).

בסביבות גיל 5-6 אפשר ללמד גם קפיצה עם דלגית, כלומר קפיצה עצמאית שהיא מתקדמת יותר מכיוון שדורשת הפרדה בין תנועות הידיים והרגליים.

בגיל 6-7 אפשר לתת גם לילדים להתנסות בסיבוב החבל, פעולה שנראית פשוטה אך דורשת תכנון והתארגנות ברמה גבוהה. בעיקר מבחינת וויסות הקצב.

אני זוכרת שקפיצה על חבל היה משחק ששיחקנו בו שעות ולאורך שבועות, יום אחרי יום. כשנמאס לנו עברנו לגומי ואחר כך לקלאס או חמש אבנים. כמו שלנו היה כיף לשחק בהם גם לילדים היום כיף. אמנם יש להם הרבה יותר גירויים אבל זאת עדיין פעילות מהנה ואיכותית מאד שיכולה למלא שעות רבות.

אני זוכרת גם שזה היה משחק של בנות אבל אני משחקת בו גם עם בנים והוא אהוב מאד עליהם.

אם אתם יותר צעירים וזה לא משחק שמדבר אליכם נסו להיזכר במשחקים מהילדות שלכם, משחקים עם אופי מוטורי שהיה לכם כיף לשחק בהם ויהיה לכם כיף לשחק עם הילדים שלכם. ההנאה מהמשחק היא המוטיבציה הכי גדולה והיא חשובה לכל המשתתפים בו.

מוזמנים להוריד את הקובץ כדי שתוכלו לשלוף ממנו רעיונות למשחקים. וכמובן שתפו אותי, איזה משחק אתם זוכרים מהילדות והאם ניסיתם לשחק בו עם הילדים שלכם?

אודות
"החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים"- אפלטון. זה האני מאמין שלי, ילדים משחקים. זאת המהות שלהם וזה הכלי שלהם. דרך משחק הם מתחברים עם ילדים ומבוגרים, לומדים על עצמם ועל סביבתם, מתפתחים רגשית וקוגניטיבית. 
קרא עוד >> 

עיצוב גרפי meytalx.com

עדי לברן, דרך המשחק  |  050-7315031  |  adi.levran@gmail.com גאולים