את דרכי המקצועית התחלתי לפני 18 שנה. ליוויתי מאות משפחות, אבל יש ילדים שאני זוכרת באופן מיוחד. אחד מהם הוא ילד בן ארבע שהוריו היו מודאגים מההימנעות שלו מציור. הם דאגו ובצדק שהוא לא מפתח את המוטוריקה העדינה ויהיה לו קשה להתמודד עם כתיבה בהמשך. לעשות את הסיפור קצר, טיפלנו בקשיים המוטוריים שהביאו אותו להימנע מציור (קשיים שהיו דווקא במוטוריקה הגסה) ואותו ילד התחיל לצייר. עד כאן, יום עבודה רגיל מבחינתי. אבל מה שקרה בהמשך הוא שנחקק לי בזיכרון והוא הסיבה שאני כותבת את המאמר הזה.
כשאותו ילד התחיל לצייר התגלה כישרון ציור בלתי רגיל ואתו אהבה גדולה לציור. עד אז חשבתי שכישרון יבוא לידי ביטוי בכל מקרה וכעת גיליתי שלא בהכרח. גילוי הכישרון הזה הוא בעיניי מתנה עבור אותו ילד, עבור ההתפתחות המוטורית שלו אבל גם עבור ההתפתחות הרגשית. זה עוד אמצעי לביטוי עצמי ואני יודעת שהוא הפיק הנאה רבה מציור.
לאורך השנים ראיתי את התהליך הזה מתרחש גם בתחומים אחרים ובעיקר בתחום המוטורי.
כך למשל אני זוכרת ילדה שנמנעה לגמרי מתנועה, כולל משחקים חברתיים כמו קפיצה על חבל או משחקי כדור שהיו מאד מרכזיים בהפסקות בבית הספר שלה. אחרי תהליך שעשינו ביחד היא התחילה לשחק כדורסל, הצטרפה לקבוצה ושיחקה שנים רבות. אפשר רק לדמיין את החוויות החברתיות והאישיות שהיו לה בשנים אלה. את תחושת הסיפוק והמסוגלות שהיא הרוויחה שלא לדבר על בריאות והרגלים שאולי ילוו אותה כל החיים.
קשיים במערכות המוטוריקה העדינה והגסה הם שכיחים מאד מכיוון שלילדים היום יש פחות הזדמנויות לתנועה ויותר גירויים שאינם מעודדים תנועה. במצב הזה קל לילדים לפתח תחומי עניין שקשורים למסכים וזה בפני עצמו לא דבר רע, אלא שחשוב גם לעודד התנסות בתחומים נוספים כדי לאפשר לילד לבחור בחירה אמיתית של תחומי העניין שלו ולהנות מכל הכישרונות שלו.
הרבה פעמים ילדים יגידו: "זה משעמם" על תחום או פעילות שהם לא רוצים להתמודד איתם אבל זה לא בהכרח מה שהם מרגישים. "זה משעמם" יכול להיות גם שם קוד ל"קשה לי", "אני מפחד להיכשל", "זה לא אזור הנוחות שלי". כך או כך, מה שחשוב זה האם המילה משעמם גורמת לנו להרפות באופן מיידי או לשאול את עצמנו שאלות כמו:
*האם יש כאן משהו מתחת לפני השטח? האם יש גורם אחר שמביא להימנעות?
* האם זאת הימנעות נקודתית או מערכתית בהקשר של תחום מסוים?
*האם "תייגנו" את הילד כאוהב תחום מסוים ואין לנו ציפייה שיתעניין בתחום אחר?
*האם אנחנו מאפשרים התנסויות במגוון תחומים או נצמדים לתחומים מסוימים?
אז נכון, לפעמים סיגר הוא רק סיגר ואין סיבה נסתרת להימנעות. גם אין צורך לרוץ לטיפול בכל פעם שהילדים שלנו נמנעים ממשהו. המטרה שלי במאמר הזה היא להעלות למודעות את האפשרות שמסתתר כאן אוצר חבוי, כישרון שלא בא לידי ביטוי באופן טבעי וזקוק לסיתות עדין כדי להתגלות. אני חושבת שאם מתבוננים, שואלים שאלות ונותנים לאינטואיציה לעבוד (אני מאמינה גדולה באינטואיציה הורית) אז מקבלים תשובות.
ואם אתם רוצים לעודד את ילדיכם לפעילות מוטורית, במאמרים הקרובים אכתוב על דרכים לעידוד תנועה באמצעים פשוטים בבית, רעיונות למשחקים, איך להתמודד עם הימנעות ואיך ליצור שיתוף פעולה. מוזמנים להירשם לבלוג ולעקוב.
תוך כדי שכתבתי את המאמר נזכרתי בכל כך הרבה סיפורים דומים שהייתי עדה להם מתוך העולם המקצועי שלי אבל גם בסיפורים אישיים, שלי ושל הרבה אנשים מבוגרים שגילו באמצע החיים שיש להם כישרון או אהבה לתחום מסוים שלא באו לידי ביטוי מעצמם. אשמח לקרוא עוד סיפורים, מה הכישרון החבוי שלכם?