בתחילת שנת הלימודים שחר אמר לי שהוא שונא חשבון. קצת התכווץ לי הלב וגם קצת התבלבלתי. אני יודעת שקריאה וכתיבה באים לו מאד בקלות ולעומתם חשבון קצת פחות אבל לא ידעתי שהוא "שונא". רציתי להגיד לו שאין סיבה ושהוא דווקא די טוב בחשבון. רציתי להעלים את ה"שונא". אבל ידעתי שאי אפשר לשכנע רגשות בהסברים הגיוניים והזכרתי לעצמי שקושי הוא הזדמנות ללמידה והתמודדות היא הזדמנות לגדילה.
אז עצרתי ושאלתי את עצמי שאלות:
*למה בכלל זה מפריע לי? הרבה יותר חשובה לי האינטליגנציה הרגשית. אבל נזכרתי שזה לא קשור אליי.
*מה התפקיד שלי ברגע הזה? להיות אמפתית ולא לתת פתרונות. אבל כדי לתת מענה אמפתי אנחנו שואלים את עצמנו: מה הילד שלי זקוק ממני כרגע? עוד לא היה לי ברור.
*האם אני מצליחה להבין את הקושי שלו? אני כל כך אוהבת חשבון, אוהבת חישובים, אני רואה את זה מול העיניים והוא לא, קשה לי להבין את זה באמת.
*איך זה משפיע עליו? בסך הכל הוא אוהב ללכת לבית הספר והוא נהנה ללמוד, אז מחשבון הוא נהנה קצת פחות. אבל היה לי ברור שיש מה לעשות כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו בהקשר של חשבון.
* האם תהליכים שעשיתי עם מטופלים בעבר בהקשר של קושי בחשבון יכולים להאיר אור על ההתמודדות של שחר? נזכרתי בילדה אחת מסוימת ועברתי על הסיפור שלה בראש:
הכרתי אותה כשהייתה בת חמש, עולם המספרים היה תעלומה אחת גדולה עבורה. היא לא ידעה לומר בת כמה היא, מה מספר הבית שבו היא גרה, לא ידעה לזהות מספרים ובעיקר היה לה קשה להבין כמויות.
ברקע, נוזלים באוזניים וירידה בשמיעה.
למה זה חשוב? כי החושים מעבירים אינפורמציה למוח והמוח יודע לתת פקודות לגוף בזכות האינפורמציה הזאת. השמיעה מעבירה למוח מידע גם על חלקים שנמצאים בחלק הנסתר לעיניים, החלק האחורי של הגוף. המידע שמגיע מהשמיעה מאפשר הכרות של 360 מעלות עם הגוף ומכאן ההבנה שהגוף שלנו הוא יחידה עם גבולות ברורים. יחידה אחת נפרדת מיחידות אחרות בסביבתה. אני שווה אחד. אני ועוד אמא ועוד אבא שווה שלוש וכן הלאה. זה הבסיס להבנת כמויות.
האם כל ילד עם נוזלים באוזניים יתקשה בחשבון? לא בהכרח. אבל אצלה, בחיבור הנקודות לאחור, שם התחיל הקושי. ברגע שהמקור היה ברור גם המענה היה ברור: יוצרים ביחד סכמת גוף (הכרות עם כל איברי וחלקי הגוף). התהליך של יצירת סכמת גוף הוא טיפולי ולכן לא מתאים לתאר אותו כאן אבל חשוב להבין איך ההתפתחות הסנסורית- מוטורית (תחושה- תנועה) משפיעה על תפקודים קוגניטיביים ועד כמה חוויות מוטוריות ותחושתיות חשובות להתפתחות בכל התחומים.
וכמובן שחלק מהתהליך היה לשחק המון משחקים לביסוס ההבנה החשבונית. משחקים שמתאימים לכל הילדים, גם אם אין קושי מסוים בחשבון. הנה כמה דוגמאות:
משחק לחישוב פשוט-באולינג: בבאולינג יש 10 פינים, בכל פעם שמפילים, סופרים כמה הופלו וכמה נשארו. לאט לאט החישוב הופך פשוט ואוטומטי.
משחק לתרגול מנייה: מתמסרים וסופרים כמה פעמים מעבירים את הכדור בלי להפיל או שמחליטים לכמה מסירות רוצים להגיע כמו במשחק 21.
משחק לזיהוי ספרות: מפזרים כרטיסים עליהם כתובות כל הספרות ובכל פעם שאומרים את אחת הספרות הילדים רצים למצוא את הספרה ועומדים עליה\מרימים אותה.
משחק שמשלב זיהוי ספרות והבנת כמויות: זורקים קובייה. נגיד שיצא לנו 3, בוחרים תנועה ומבצעים אותה 3 פעמים. למשל 3 קפיצות. מי שזורק הוא זה שגם בוחר את התנועה.
המשחקים הם משחקים חוויתים- מוטוריים מכיוון שהמוח "רושם" בקלות רבה יותר מידע שמועבר בדרך זו. מוזמנים גם להיכנס למאמר שכתבתי בשם חוקי המשחק, מאמר שיעזור לכם ליצור שיתוף פעולה ואווירה מאפשרת בזמן משחק.
התהליך עם אותה מתוקה בת 5 הסתיים כאשר היא עזרה לאחותה הגדולה לעשות שיעורי בית בחשבון, בהחלט תהליך מוצלח. אבל האם זה מה ששחר זקוק לו? ממש לא הייתי בטוחה. סכמת הגוף של שחר תקינה ואולי יש מקום לחיזוק של מערכות סנסוריות- מוטוריות אחרות אבל הרגשתי שהקושי העיקרי אצל שחר הוא דווקא תפישתי. בתפישה שלו חשבון הוא קשה וזאת הנקודה שיש להתייחס אליה.
לכן שאלתי אותו האם הוא היה רוצה שחשבון יהיה לו יותר כיף. כמו שהוא נהנה מקריאה וכתיבה. בהתחלה הוא הסתכל עליי כאילו זאת לא אפשרות בכלל ואחר כך אמר שכן, עם ספק רב בקולו אך גם סקרנות ועניין.
מהמקום הזה אפשר היה להתקדם מכיוון ששחר היה חלק מהתהליך, הוא רצה ולכן התגייס. אם התהליך היה מבוסס רק על הרצון שלי השינוי היה מינורי במקרה הטוב.
חשבנו ביחד על משחקים שתהיה לו מוטיבציה לשחק בהם, משחקים שמתחברים לתחומי העניין שלו:
1. לשחק משחקי חשבון באפליקציות מתאימות. זה היה גם המשחק הכי זמין ובו נעשה שימוש רב.
2. מכיוון ששחר מאד מתעניין בעולם הטכנולוגי (מעבר למשחקי מחשב), הצעתי לפתוח לו תיבת מייל ולשלוח לו תרגילים לשם, ידעתי שזה ייתן לו מוטיבציה ואכן הוא התלהב מאד מהרעיון. הרעיון הזה לא יצא לפועל ובסוף עשינו "סתם" תרגילים במחברת אבל אני משתפת כדי לחדד את הרעיון- למצוא את הדרך הנכונה לילדים שלכם, בהתאם לעולם התוכן שלהם.
כאמור, רק חלק מהרעיונות יצאו לפועל, אבל ההתגייסות ושינוי התפישה עשו את שלהם. ההתנסות הביאה איתה חווית הצלחה וההסתכלות שלו על חשבון השתנתה. שחר כבר לא שונא חשבון ויש לו בטחון ביכולת שלו להתמודד עם חשבון וזה מה שהיה חשוב לי, שהוא ירגיש שהוא יכול. עכשיו, חשבון כן בא בחשבון.
אני מאמינה גדולה בלמידה מתוך משחק, אני מאמינה גם ביצירתיות של הורים כשהם רוצים לעזור לילדים שלהם להתמודד עם קושי. שתפו אותי במשחקים\ רעיונות יצירתיים שהמצאתם לטובת הלמידה וההתפתחות של ילדיכם. אני ממש אוהבת סיפורים כאלה.