אודות
"החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים"- אפלטון. זה האני מאמין שלי, ילדים משחקים. זאת המהות שלהם וזה הכלי שלהם. דרך משחק הם מתחברים עם ילדים ומבוגרים, לומדים על עצמם ועל סביבתם, מתפתחים רגשית וקוגניטיבית. 
קרא עוד >> 
adi.png
קטגוריות בבלוג
מאמרים קשורים
מאמרים שכדאי לקרוא
שירותים
הדרכת הורים 
סדנאות והרצאות להורים
יעוץ לפיתוח משחקים
<< למידע נוסף

וויסות חושי או הפרעת קשב וריכוז?



אני אתחיל מהסוף: אין לשאלה הזו תשובה אחת אבל כאשר קיים קושי בוויסות החושי, יבואו לידי ביטוי התנהגויות המזכירות מאד הפרעות קשב וריכוז. אם הקושי בוויסות החושי אינו מאובחן אז המענה הטיפולי לא יהיה מדויק. מצב זה מייצר תסכול רב עבור הילד\ה והמשפחה כולה ולכן חשוב לברר האם קיים רקע של חוסר איזון בוויסות החושי.

המטרה של המאמר הזה*: לעזור לכם ההורים לשאול שאלות ולבחון מה המענה הנכון לילד\ה שלכם. המידע במאמר יאפשר לכם להתבונן מנקודת מבט נוספת וגם להבין מה אתם יכולים לעשות במסגרת הבית על מנת להקל על ילדכם במידה ואכן מקור הקושי בחוסר איזון של הוויסות החושי. למרות שלעיתים המשחקים המוצעים בסוף המאמר יכולים להועיל גם אם מקור הקושי בהפרעת קשב וריכוז.

אז גם אם הפרעת הקשב אובחנה וגם אם אתם רק חושדים בכך, אני ממליצה לקרוא ולבדוק: האם זה כל הסיפור?

חשוב לי לומר שאני לא מאבחנת הפרעות קשב וריכוז ולכן המידע המובא כאן יעסוק רובו ככולו בנושא הוויסות החושי אך קרוב לוודאי שתבחינו עד כמה קל לבלבל בין השניים.


אבל לפני הכל בואו ננסה לתת הגדרה שתעזור לנו להבין מה הוא וויסות חושי ואיך זה מרגיש כאשר הוויסות אינו תקין: דמיינו שעל כל אחד מהחושים (חוש המישוש מתייחס לכל מערכת העור) מורכב כפתור ווליום.

כאשר הכפתור "מווסת" אנו קולטים אינפורמציה דרך אותו החוש בעוצמה נעימה שבה אנו יכולים להכיל את האינפורמציה. כאשר הכפתור מכוון לאחד הצדדים האינפורמציה תגיע בצורה שנתקשה להכיל אותה ולהשתמש בה. כאשר הכפתור מכוון לצד של העוצמה הנמוכה, תהיה קליטה חלקית אם בכלל, מצב זה נקרא- תת תחושתיות והוא יותר נדיר אבל מאד משמעותי ועליו אכתוב מאמר בנפרד. במאמר זה אני כותבת על המצב בו הכפתור מכוון לעוצמה גבוהה אשר גורמת למידע להגיע בווליום גבוה. מה שנקרא: תחושתיות יתר. כאשר אין לנו גישה אל הכפתור, התחושה היא של הצפה ועומס של מידע המביא להתנהגויות המפורטות כאן:


קושי במעברים:

זה אחד המאפיינים השכיחים והכוונה היא לשני סוגים של מעברים. הסוג הראשון מתייחס למעברים יום-יומיים כמו המעבר מהבית לגן\ביהס וחזרה, מעבר ממשחק לארוחה, מעבר מעוררות לשינה ובעצם כל שינוי במהלך היום יכול להוביל להתנגדות ולתגובות המרגישות לעיתים לא מותאמות. בשפה פשוטה: אין זרימה וזהו מקור למאבק בלתי פוסק בין הורים לילדים מה שמחריף את הקושי.

בעצם, בכל מעבר על הילד להסתגל מחדש. להכיל אינפורמציה חדשה ולהתאים את עצמו אליה. בכל מעבר מתרחשת הצפה מחודשת של מידע והרצון הוא להישאר במקום שכבר הפך מוכר ונוח.

הסוג השני מתייחס למעברים גדולים יותר כמו מעבר מגן לכיתה א. לפני כמעט שנה סיימתי תהליך עם משפחה בה אחד הילדים עלה לכיתה א והמעבר הזה היה דרמטי מאד עבורו וההתנהגות שלו הפכה לקיצונית גם בבית וגם בביהס, ההורים נקראו להגיע לביהס באמצע היום על בסיס שבועי וביהס היה אובד עצות והפנה לאבחונים שונים. התהליך המשותף כלל עבודה פרטנית עם הילד על מערכות התחושה והתנועה (עוד אפרט על חשיבות התנועה על אף שאנו מתמקדים בקשיים בוויסות החושי), הדרכה להורים ומפגשי הדרכה בביהס. בתוך כמה חודשים הילד השתלב באופן מלא בכיתתו והצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. כיתה ב הייתה עבורו חוויה מתקנת. זאת דוגמה אחת מיני רבות לכך שילדים יכולים להציג תמונה התנהגותית שנראית כמו הפרעות קשב אך מקור הקושי הוא בוויסות החושי.


הימנעות:

1. הימנעות מחוויות חושיות כמו מגע עם חומרים: חול, דשא, דבק, בגדים לא נעימים כמו גינס או סוודר או סתם בגד צמוד, אוכל במרקם רך ועוד.

2. הימנעות מצפיפות. גם ילדים מאד חברותיים יבחרו להיות ליד הקבוצה ולא להתערבב איתה פיזית. אפילו לחלוק שולחן עם ילד נוסף בביהס יכול להרגיש צפוף ולגרום לפוקוס לעבור מהמתרחש בכיתה להתעסקות בתחושה שהקרבה לילד אחר גורמת לו.

3. הימנעות מתנועה: בזמן תנועה (כמו טיפוס, התגלשות, נדנוד, קפיצה וכו) החושים נחשפים למידע חדש או רב יותר מאשר במצב סטטי ולכן יש ילדים שיעדיפו להימנע מהתנסויות מוטוריות כמו מהתנסויות חושיות. עם זאת, ילדים רבים המתמודדים עם קשיים בוויסות החושי זקוקים מאד לתנועה והם ייצרו אותה לעצמם בצורה שלא תמיד תהיה מותאמת לסיטואציה. התחושה של הסביבה תהיה שאלו ילדים שאינם מסוגלים לשבת, שהם כל הזמן בתנועה, או במילים אחרות- היפראקטיביים.

4. הימנעות משינויים ומעברים כפי שפורט בסעיף הקודם.



סרבול ומגע לא מותאם:

1. קושי לווסת את המגע וצורך במגע ברור מאד, יוצרים מצבים בהם ילדים עם קשיים בוויסות החושי נוגעים בילדים אחרים בעוצמה לא מתאימה ובתדירות גבוהה. גם במגע עם מבוגרים העוצמה והתדירות גורמים לעיתים לאי נוחות ולעימותים סביב חיבוק חזק מידי או מכה שנשלחת בלי כוונה. מצבים אלה יוצרים חוויה של דחיה ותסכול עבור כל הצדדים. המילה "די" תהיה מאד דומיננטית בדיאלוג בין ההורה לילד.

2. קשיים בוויסות החושי משפיעים על היכולת ליצור סכמת גוף. סכמת גוף היא הבסיס לתכנון תנועה, ליכולת להתאים את הגוף לסביבה (חפצים במרחב או אנשים) וכשמערכת זו אינה מתפתחת כראוי תהיה נטייה לנפילות, לסרבול, לאיטיות, לתאונות בשולחן האוכל, להתנגשויות ולקושי לרכוש מיומנויות הקשורות לעצמאות כמו להתלבש לבד.


אלו חלק מההתנהגויות המאפיינות ילדים עם תחושתיות יתר. במאמר הבא אפרט התנהגויות נוספות בהקשר של כל אחד מהחושים.



אז מה עושים עם המידע הזה?

ראשית, מסכימים לבחון את האפשרות שמקור הקושי הוא בוויסות החושי. ההסכמה הזאת כבר יכולה לשנות במשהו את התגובות שלנו לילד\ה שלנו ושינוי זה יכול להוריד את רמת המתח בבית. ילדים עם קשיים בוויסות החושי מרגישים מיד שינויים באווירה והם מגיבים אליהם באותה מהירות (במאמר הבא אכתוב גם על כך בהרחבה).

שנית, מבינים שהילדים שלנו זקוקים לאותן החוויות מהן הם מנסים להימנע, חוויות של תנועה ותחושה. חוויות אלה יוצרות את הגירויים הנדרשים על מנת להביא את מערכת החושית לאיזון. לא תמיד לאיזון מלא אבל כל שינוי בכיוון הנכון יקל על הילד וסביבתו.

ולבסוף, מבינים איך ליצור עבור הילדים חוויות של תנועה ותחושה בלי ליצור התנגדות ויותר מכך, להביא את הילדים להנות מחוויות כאלה ולייצר אצלם מוטיבציה להתנסות בחוויות כאלה ללא תלות בתיווך של מבוגר. על כך ארחיב כעת:


כאמור, ילדים עם קשיים בוויסות החושי, נמנעים מחוויות בהן הם מרגישים שאין להם שליטה על רמת העוררות שהם יחושו ועל רמת ההצפה שהם יחוו ולכן הם נמנעים. לעיתים הם ישתמשו במניפולציות כמו לומר שמשחק מסוים הוא משעמם וינסו להוביל למשחקים בהם נוח להם.

ההבנה הזאת חשובה כדי לא להיכנס למאבק. המטרה לא מקדשת את האמצעים! אנחנו רוצים לחשוף את הילדים לחוויות של תנועה ותחושה בהדרגה, בכל פעם קצת, מתוך הקשבה ליכולת של הילד להתמודד. לעיתים זה יכול להרגיש סיזיפי אבל דווקא המוכנות לכבד את ההתמודדות של הילדים יכולה ליצור תחושת ביטחון שתביא את הילדים להרשות לעצמם להתנסות בחוויות שלרוב הם נמנעים מהן וזאת המטרה האמיתי- לעזור לילדים להפנות את האנרגיה מהימנעות להתנסות ומהצפה לסדר ואיזון.



הנה כמה אפשרויות זמינות למשחקים שאפשר ליישם בכל בית (בכל אחת מהאפשרויות, פרט לאחרונה, תוכלו ללחוץ על הקישור ולהגיע למאמר המרחיב ומעשיר את הידע והפרקטיקה באותו נושא ובכל מקרה הרעיונות הן פלטפורמה להבנת הרעיון, אתם תגלו שיש דברים שאתם כבר עושים ואולי תירצו להרחיב בהם או שהם ייתנו לכם רעיונות משלכם המבוססים על אותו רעיון):


משחקי כדור: משחקים אלה מלמדים וויסות של הכוח. בכל פעולה עם כדור נדרש תכנון והערכה של מרחק וגובה. היכולת להעריך נתונים אלה מגיעה מהתנסות ומתרגול. בכל פעם שהילדים מוסרים כדור או זורקים מעל הרשת למשל, הם מתרגלים מיומנויות של וויסות. הוויסות הוא חיצוני אך משפיע גם על הוויסות הפנימי.


מסלולים: גם בהתנסות זו הילדים לומדים על וויסות הכוח ועל תכנון תנועה. מסלולים מאפשרים גם מסגרת מאד ברורה אבל בתוכה יש מקום ליצירתיות וכך משלבים בין הצורך והרצון של הילדים להוביל את הפעילות לבין הצורך והרצון שלנו המבוגרים לייצר פעילות מובנת שבה הילדים לומדים להתאים את עצמם ולווסת את הפעולות שלהם ביחס לסביבה.


התנסויות במטבח: המטבח הוא זירה מושלמת לחוויות של תחושה המשלבות גם הנאה ופעילות מתוך מוטיבציה פנימית של הילדים. כל התנסות במטבח תחשוף למגע עם חומרים וככל שחוויה זו תהיה ממושכת ועקבית כך המערכת החושית יכולה להתאזן. החכמה היא להיות קשובים ולא להציף, לכבד כל התנסות גם אם היא ארכה דקה. הזמן אינו מעיד על ההצלחה של הפעילות, רק על היכולת הנוכחית של הילדים להכיל חוויה חושית מסוימת. ככל שתחזרו על חוויות כאלה, כך תעלה יכולת ההכלה.


משחקים של פעם: משחקים המלמדים על הקשבה והתאמה לקצב. מאפשרים לילדים לחוות תנועה בקצב שונה משלהם ולהתאים את עצמם אליו. לכן הם נותנים מענה לאיטיות או לאימפולסיביות המאפיינת ילדים עם קשיים בוויסות החושי.

אלו משחקים שמאופיינים בחזרתיות מהנה. ילדים מוכנים להתנסות בהם שוב ושוב, לאורך זמן רב ולכן הם כל כך מוצלחים. עם זאת, כמו בכל המשחקים, ההצלחה תלויה בתיווך שלנו ובדרך בה אנו מתמודדים עם תהליך הלמידה והתסכולים שבדרך.


גינון: גם אם אין גינה אפשר לעסוק עם הילדים בגינון בתוך עדניות ועציצים. גם כאן יש חוויה חושית אך בניגוד למטבח, המוטיבציה הפנימית בהקשר של גינון היא לא תמיד טבעית ודורשת יותר תיווך, אך אם גינון מדבר אליכם, זה שווה את ההתמדה והחשיפה לאורך זמן, כמובן בהקשבה ובסבלנות. יתרון נוסף של הגינון הוא למידה של תהליכים. הבנה של סדר פעולות ופיתוח סבלנות לתהליך המתרחש לאורך ימים ושבועות. לילדים עם קשיים בוויסות החושי זוהי חוויה חשובה.



בכתיבת המאמר הזה התלבטתי האם להתייחס לנושא הוויסות החושי בהשוואה להפרעות קשב וידעתי שגם אם לא אכתוב על שניהם באותו הקשר הוא יהיה אינפורמטיבי ומועיל להורים. אבל הניסיון שלי בתהליכים בהם קיימת התמודדות עם קשיים בוויסות החושי מראה לי שיש בכך צורך. שההבנה שאפשר להתבלבל בין השניים ויותר מזה, שהאחד יכול להוביל לשני היא משמעותית להורים ועוזרת להם לפעול אחרת ולהוביל את הילדים לתפקוד המאפשר להם להביא את עצמם לידי ביטוי.

לסיכום אוסיף ואומר שמקורם של קשיים רבים הוא במערכות התחושה והתנועה ולכן כדאי תמיד לבדוק גם את האפשרות הזאת, למרות שלעיתים קשה לראות את הקשר בין השניים.


*המאמר אינו מחליף אבחון במידת הצורך.